לאחר עליית הנאצים לשלטון בשנת 1933, החלו היטלר וחבר מרעיו לעבוד על תוכניותיהם לעיר הבירה של הרייך. הדעה שרווחה דאז בקרב הנאצים הייתה שברלין היא עיר חסרת קסם, בעלת מראה פרובינציאלי ובכל מקרה לא עיר הראויה להיות בירה של אימפריה (חשוב לציין כי איזור קוטבוסר טור טרם טפח למימדיו המפוארים של ימינו). אפשר לומר שלהיטלר היו תוכניות. תוכניות לא רק לגבי ברלין, אלא גם לגבי כל גרמניה, ולא רק, גם לגבי כל העמים הגרמאנים. תוכניות היו לו בנמצא ,כך אולי ראוי לציין, גם לגבי עמים אחרים.

בעין רוחו של היטלר תהפוך ברלין של אחרי המלחמה לגרמאניה "בירת העולם Welthauptstadt" או (אחת הבירות בעולם -הבלבול במקור). מקום אליו יוכלו כל השבטים הגרמאנים להפנות את מבטם כאשר הם זקוקים לעיר בירה. מערבות דנמרק ועד לחופי נורווגיה הכסופים, מהאלפים האוסטרים ועד למזרקות המבהיקות של בלגיה הרחוקה.

ואם זה אומר שצריך לפרק את ברלין ולהרכיב אותה מחדש, אז זה מה שזה אומר. או במילותיו של סטאלין המנוח "כשחוטבים עצים, מפונים אלפי תושבים מבתיהם, ואתרים היסטורים הופכים לאפר". אחרי הכל רייך שלישי יש רק פעם אחת.

גילוי נאות, גם אני כמו הרבה אנשים אחרים, לא גר בשונברג. למעשה אני יכול לספור על יד אחת את מספר הפעמים שרגלי דידו מעבר לרחוב מרינגדאם מערבה אל השכונה המדוברת, וכשזה קרה לא היתה לי תחושה שאי פעם אצטרך לדווח לאנשי שלומי על מה שראיתי. זאת לפחות עד לאותו יום חמישי בערב שבו, בזמן שאני מפדל להנאתי ברחוב קולונן ראיתי גוש בטון עצום שלידו מגדל תצפית. ובגלל שאני ,באופן כללי, לא אדם עסוק, ניגשתי לבדוק הכצעקתה.

התוכניות לבנייתה מחדש של ברלין כבירת העולם (בירה בעולם) תוכננו בשיתוף פעולה של היטלר עם האדריכל שלו וחברו הקרוב אלברט שפר, הידוע גם בכינויו "הנאצי שביקש סליחה". הרעיון היה פשוט: חציבה של ציר צפון-דרום ומזרח-מערב בבשרה של ברלין, ועליהם בניה של מבנים עצומים ואפורים שמעוטרים בפיסול ניאו קלאסי גרוטסקי. המבנה המרכזי יהיה אולם עצום בעל כיפה שיוכל לארח כ180,000 אורחים. רק לצורך פרופורציה, היה (כמעט) ניתן להכניס את מגדל אייפל לתוך המבנה. בנוסף חשוב לציין שבחישוב מהיר, במידה ו 180,000 אנשים יכנסו למבנה בסד"ג המדובר, תוך מספר דקות תתחיל תקרת המבנה לטפטף מים כתוצאה מעיבוי הבל הפה של הנוכחים. אין צורך לציין שתיכנון של מערכת איורור מתאימה לא היה חלק מהתוכנית.

התוכנית יצאה לפועל בסוף שנות השלושים וכחלק ממנה הועבר עמוד הניצחון ממקומו מול הרייכסטאג לשדרת ה17 ביוני. המבנים שנמצאים מסביב לעמוד (הכניסה למנהרות מתחת לכביש) הם המבנים היחידים בברלין (ששרדו) שתוכננו ע"י אלברט שפר. כמו כן נבנה מבנה הרייכסקנצלאי בווסשטראה (Voßstraße) שעל חורבותיו בנויים היום בתי מגורים מזרח גרמניים. הבונקר המפורסם של הפיהרר היה מונח בחצר של הרייכקנצלאי, שם תוכלו למצוא היום מגרש חניה לא סלול.

ומה בין זה לבין גוש הבטון העגלגל מול הלידל בקולוננשטראסה? כל מיני דברים. הציר צפון-דרום של ברלין היה אמור לכלול שער ניצחון כמו זה שבפאריז, רק יותר גדול, הרבה יותר גדול. התכנון היה שגובהו יגיע ל100 מטר. השער הנ"ל היה צריך (כמובן) להיבנות על אדמתה החולית של ברלין שידועה לשמצה באופייה הרכרוכי משהו, וכדי להימנע מנטיה עד קריסה של המבנה (ע"ע מגדל פיזה), היה צריך לבחון את הקרקע, כלומר לבדוק אם היא מסוגלת לשאת את המשקל העצום של השער. לשם כך הושם במקום שבו השער היה אמור להיבנות גוש בטון עגלגל במשקל 12,650 טון, בקוטר של 21 מטר, והוא מונח על בסיס בגודל של 3 וחצי מטר. בתוך חלל המבנה הותקנו מכשירי מדידה שונים.

בלי להרוס לכם את סוף הסרט, אומר רק שהעמוד שקע ב18 ס"מ. יותר מה 6 ס"מ שהיו מאפשרים את בניית השער. מעבר לכך ב1939 פרצה המלחמה והפרויקט המגלומני נדחה לסיומה. מתוכנית בירת העולם גרמאניה נותר רק גוש בטון עגלגל שמונח מול סניף הסופרמרקט "לידל" ברחוב קולונן בשונברג. סוף מעשה במחשבה תחילה.

הערה: אני ממליץ להתייחס למילה גרמאניה כשילוב של המילים גרמניה ומאניה. במילה הנ"ל ניתן להשתמש כדי לבטא חוסר שביעות רצון מהתנהלותם של גרמנים בעלי שאיפות מוגזמות. דוגמה לשימוש: "קלאוס, אין סיכוי שתצליח לבנות את מיטת האיקאה הזאת ברבע שעה, זו הרי גרמאניה" וכו'.