לעיתים קרובות אפשר לשמוע אזרחים מן השורה (מן הסוג הגרמני) מתלוננים על החומה שחילקה את ברלין לשתי ערים עוינות, וכמובן שליבי איתם (ליבי לא איתם). יש שיגידו שאחרי מה שגרמניה עוללה לעולם במאה ה20 (וכן,אני מתכוון לשירו של רוי בלאק "יפה להיות בעולם") הגיע להם קצת זמן בפינה.

אבל החומה, מחרידה ככל שהייתה, לא הייתה רק מכשול בפני בני אדם.החומה גם הייתה בית חם ואוהב ליצורים ענוגים בעלי שינים חדות ועיניים אדומות.

חומת ברלין שהוקמה בשנת 1961 היוותה חיץ בין מזרח למערב ברלין. מערב ברלין כולה הייתה כלואה למעשה בתוך מזרח גרמניה והחומה הקיפה אותה בגבול בלתי עביר של כ-150 קילומטרים. בפועל היו שתי חומות וביניהן שטח שכונה "רצועת המוות". ללא ספק שם מאוד דרמטי לאזור מאוד דרמטי שבו היו פזורים מכשולים נגד טנקים וסיורים של הצבא המזרח-גרמני עברו יום וליל ובדקו שאיש לא מנסה לעבור לצד המערבי. אבל דבר אחד לא היה בין החומות-שועלים. אף לא שועל בודד נלכד בין החומות בזמן הבניה (למיטב ידיעתי).

השועל, מעבר להיותו חיה הידועה בערמומיותה ובסלידתה מענבים חמוצים, היא גם הטורף המרכזי של הארנב הברלינאי המצוי. ויצא כך שבין החומות נלכדו לפחות שני ארנבים. (ארנב בן וארנב בת). 28 שנים ללא טורפים הביא את אוכלוסיית הארנבים בין החומות למספרים חסרי תקדים.

כל זאת כמובן בא לידי סיום בתשיעי לנובמבר של 1989. נפילתה של החומה בישרה את שובם של השועלים, ובנוסף החליטו הברלינאים מלאי רוח הניצחון לחגוג בצליה של ארנבים, שתייה של משקאות אלכוהוליים וכיווץ השפתיים בצורה שהקנתה להם מראה של כעס מהול בבלבול.

את סיפורה של חומת ברלין מנקודת המבט של הארנבות תיעד הבמאי ברטק קונופקה בסרטו הקצר "Rabbits a la Berlin"

אז בפעם הבאה שגרמני (או שועל) יאמר לכם שהחומה הייתה דבר נורא, השיבו לו בביטחון "תלוי למי!" וצפו בו בזמן שהוא מכווץ את שפתיו (מה שמקנה לו מראה של כעס מהול בבלבול) ומחליט להימנע מעימות.